<h1>סמ"ק סימן רפ"ב</h1>
<h2>דף פג.</h2>
מי שנשכו כלב שוטה או נחש או כל דבר הממית עושים לו כל צרכי רפואה להצילו.
ספק סכנות נפשות דוחה את השבת לפיכך חולה שיש בו סכנה מותר להדליק ולכבות את הנר בעבורו ושוחטין ומבשלין ואופין לו. ולא סכנה ברורה בלבד אלא אפילו ספק סכנה כגון שרופא אחד אומר שהוא צריך לכך ורופא אחד אומר שאינו צריך מחללין עליו השבת כדאיתא בפרק בתרא דיומא ור"י בר שניאור אומר [נוסח סמ"ק מצוריך, והשיב ר"י בר' שמואל] כי כל בני אדם חשובים בקיאים במקצת וספק נפשות להקל וכשעושין (דף פ"ד) דברים אלו אין עושין אותן לא ע"י קטנים ולא ע"י נשים כדי שלא תהא מצות שבת קלה בעיניהם אלא ע"י גדולים ונבונים. ועוד פירש ר"י בר אשר (שם בתוספ') הטעם פן יבא דבר לידי דחוי. ואסור לאחר לשאול אם הוא מותר כדאמרינן בירושלמי [פ"ח ה"ה] הנשאל הרי זה מגונה והשואל הרי זה שופך דמים אחרי שהכתוב אומר וחי בהם ולא שימות בהם.
<h2>דף פד:</h2>
ומפקחין פקוח נפש ואין צריך ליטול רשות מב"ד והמקדי' להציל הרי זה משובח כיצד ראה תינוק שנפל לים פורס מצודה ומעליהו אעפ"י שצד דגים עמו, ננעל דלת בפני התינוק שובר הדלת ומוציאו אעפ"י שמפצל עצים שמא יבעת התינוק [נוסח סמ"ק מצוריך, וימות] וכן מותר לכבות את הדליקה אם יש שם נפש שמתיירא שמא ישרוף [וימות]. ומי שנפל עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם מפקחין עליו, מצאו חי אעפ"י שאינו יכול לחיות כי אם מעט מחללין עליו את השבת ומפקחים.
